פסק-דין בתיק בר"ע 2426/06

1.      לפני שתי בקשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת אילתה זיסקינד) (מיום 3.10.06), בה הוחלט ליתן צו מניעה זמני האוסר על עיריית ירושלים (המשיבה בבר"ע 2426/06 והמבקשת בבר"ע 2429/06; להלן - "העירייה") לפרסם מכרז חדש ו/או להתקשר עם כל גורם אחר בקשר למכרז לפינוי כלי רכב החונים במקומות אסורים בירושלים וזאת בכפוף לכך שחברת קולבי גלגל ירושלים (המבקשת בבר"ע 2426/06 והמשיבה בבר"ע 2429/06 להלן - "החברה"), תפקיד בקופת בית המשפט סכום של 3.8 מיליון ש"ח כערובה לפיצוי נזקי העירייה.

2.      החברה מבקשת בבקשת רשות הערעור שהגישה להפחית באופן משמעותי את סכום העירבון. העירייה מבקשת, מנגד, לבטל את צו המניעה הזמני לחלוטין.

3.      החלטתי לדון בשתי הבקשות כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור מכוח הרשות שניתנה.

4.      החברה זכתה במכרז פומבי שפרסמה העירייה מכוחו נחתם עמה הסכם למתן שירותי גרירה ביום 1.3.2001 לתקופה של 5 שנים. על פי ההסכם ניתנה לעירייה אופציה להאריך את ההסכם לתקופה של שנתיים נוספות. 

5.      ביום 20.7.2005 הודיעה העירייה לחברה על ביטול ההסכם החל מיום 31.7.2005 והחל ממועד זה או סמוך לכך הפסיקו פקחי העירייה להורות על ביצוע גרירות, דבר שגרם להפסקת פעילותה של החברה, שכן החברה לא הייתה רשאית לבצע גרירות על דעת עצמה.

6.      על רקע זה הגישה החברה ביום 2.10.05 בפני בית המשפט קמא תביעה לאכיפת ההסכם שנחתם בין הצדדים למתן שירותי גרירה. כחמישה חודשים אחר כך, ביום 7.2.06 הגישה החברה בקשה למתן צו המניעה נושא הבקשה.

7.      בדיון שקוים בפני בית המשפט קמא הטילו הצדדים את האחריות לביטול ההסכם זה על כתפיו של האחר. בית המשפט קמא לא נדרש בהחלטתו להכריע, ולו במישור הלכאורי, במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים באשר לאחריות לביטול או ההסכם או להפרתו. עם זאת, החליט בית המשפט קמא ליתן את הצו המבוקש, זאת, כלשון ההחלטה, מאחר "ושאלת מועד סיום 5 שנות ההסכם השני, שעפ"י כתב התביעה הוא ביום 28.2.07 אינו רחוק ממילא, ובתום התקופה המשיבה תוכל ממילא להתקשר עם קבלן אחר, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת בעניין מתן צו המניעה, ואין הצדקה כי למשך פרק זמן קצר זה, לקראת סיום החוזה, תתקשר המשיבה עם קבלן אחר".

8.      נראה שהעירייה צודקת בטענתה שבעניין מועד סיום תקופת ההסכם נפלה טעות מלפני בית המשפט קמא, שכן מדובר בהסכם שנחתם ביום 1.3.01 לתקופה של חמש שנים ותוקפו לפיכך הוא עד ליום 28.2.06, ולא עד ל-28.2.07 כפי שנכתב בהחלטה. כך גם עולה מההחלטה עצמה (במקום אחר) ששם נקבע כי "ההסכם השני שהוא למשך 5 שנים נחתם ביום 1.3.01 ולכן מסתיים ביום 28.2.06" (סעיף 16 להחלטה). מסתבר שאלמלא טעות זו, לא היה מקום ליתן את צו המניעה הזמני גם לשיטתו של בית המשפט קמא.

9.      אולם לדעתי לא היה מקום ליתן את צו המניעה הזמני גם אילו ההסכם היה מסתיים, כפי שקבע בית המשפט קמא, ביום 28.2.07, היינו כ-5 חודשים לאחר מתן ההחלטה. זאת, משום שבהותרת צו המניעה הזמני על כנו למשך תקופה זו, שלאחריה גם לשיטתו של בית המשפט קמא "המשיבה תוכל ממילא להתקשר עם קבלן אחר" (סעיף 25 להחלטה), לא היה כדי להשיג את התכלית שלה נועד צו המניעה זמני מסוג זה.

כאן יש לציין שהחברה, למרות שתביעתה העיקרית הייתה תביעת אכיפה, לא ביקשה מבית המשפט קמא ליתן צו עשה זמני המחייב את העירייה להמשיך ולקיים את ההסכם שלטענתה הופר על ידי העירייה (ונראה שאם הייתה מבקשת צו כזה בקשתה הייתה נדחית). בקשתה של החברה הצטמצמה מלכתחילה למתן צו מניעה זמני שכל פועלו היה למנוע מהעירייה להתקשר במכרז עם קבלן אחר. בצו כזה לא היה כדי להביא לחידוש העסקתה של החברה על ידי העירייה (ולו באופן זמני), שהיא בסופו של יום המטרה שביקשה החברה להשיג בתביעתה.

כיצד, אם כן, היה בצו מעין זה כדי לקדם את עניינה של החברה? המטרה הלגיטימית היחידה של מתן צו מניעה זמני בנסיבות כאלו, היא למנוע את שינוי המצב הקיים באופן העלול לסכל מראש את התביעה. לשון אחר, למנוע מצב שבו העירייה תתקשר בינתיים עם קבלן אחר, דבר שימנע את אכיפת ההסכם להעסקתה של החברה כפי שהתבקש בתביעה העיקרית. אולם, משהצו הזמני ניתן בחודש אוקטובר 2006 ותקופת ההתקשרות בין הצדדים הייתה אמורה להגיעה לסיומה (לפי ההחלטה) בסוף חודש פברואר 2007, ברור היה מראש שהתביעה העיקרית לא תסתיים במתן פסק דין לפני תום תקופת ההסכם. בנסיבות אלה, צו המניעה הזמני לא היה יכול להשיג את מטרתו, שנועדה כאמור לעיל לשרת את הסעד העיקרי על ידי מניעת סיכולו בטרם תתברר התביעה.

10.  מכל מקום, בינתיים חלף גם המועד של ה - 28.2.07, כך שכיום ודאי שאין עילה להותיר את צו המניעה הזמני על כנו. מהטעמים שפורטו לעיל, מסקנה זו יפה גם אילו התקבלה טענתה של החברה שתקופת ההסכם היא עד לחודש נובמבר 2007 (ולא עד לסוף חודש פברואר 2007).

11.  בתגובתה לבקשת העירייה טענה החברה, שבהקשר זה יש להביא בחשבון גם את האפשרות להארכת ההסכם בשנתיים נוספות. אולם אופציה זו מסורה לעירייה ולא לחברה, וקשה לראות כיצד החברה תוכל לכפות על העירייה, לא רק לקיים את ההסכם משך תקופתו המקורית, אלא גם לממש את האופציה המסורה לה להארכתו.

12.  מעבר לשיקולים אלה, יש להביא בחשבון את הנזק אשר עשוי להיגרם לציבור עקב האיסור להוציא מכרז חדש, נזק שאינו נמדד אך במונחים כספיים, ומנגד את האפשרות הפתוחה בפני המבקשת לקבל סעד כספי (ראה: עע"מ 2690/06 מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד ואח' (טרם פורסם).

13.  התוצאה היא שאני מקבל את בקשת העירייה (בר"ע 2429/06), דוחה את בקשת החברה (בר"ע 2426/06), ומבטל את החלטת בית המשפט קמא ואת צו המניעה הזמני שניתן מכוחה. 

החברה תשלם לעירייה שכ"ט עו"ד בשתי הבקשות בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ג' בסיון, תשס"ז (20 במאי 2007), בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.